על אכילה, בכלל
אכילה, בדומה לנשימה, היא אחת הפעילויות האנושיות הבסיסיות ביותר. שתיהן חיוניות להישרדות שלנו. אכילה לעומת זאת, בשונה מנשימה, היא פעולה רצונית בה אנו שולטים באופן אקטיבי. מאז היותנו תינוקות אנו שולטים בהזנת חלב האם אל גופינו באמצעות פעולת היניקה.
כל תינוק נולד עם מנגנון טוב ובריא לחוש רעב פיזי. האכילה היא פעילות בסיסית חיונית, אך היא דורשת מאיתנו מוטיבציה ושליטה. אנו מסוגלים לדחות אכילה מפאת חוסר רעב / זמן / סיבות מסורתיות או חברתיות.
לפעמים נאכל פחות במשך היום כדי שיהיה לנו "מקום בבטן" לקראת האירוע של הערב, או שנרצה להקדים ארוחה מסוימת למרות שאנו לא רעבים כי מאוחר יותר לא נוכל לאכול מסיבות שונות. מכאן אנו למדים שאכילה היא פעילות המבוססת על החלטות ובחירות.
על הפרעות אכילה
אם אכילה מושפעת מהבחירות שלנו, כיצד היא יכולה להשתבש?
אכילה שאינה באה כדי לספק רעב פיזי מאופיינת על ידי התעסקות כפייתית במזון.
* היות ורובן של הסובלות מהפרעות אכילה הן נשים, כתבתי מאמר זה בלשון נקבה.
אישה המפתחת הפרעות אכילה נוטה לחוש פחד חזק מהשמנה ולסבול מדימוי גוף מוטה.
זוהי הפרעה נפשית שמובילה להתנהגויות קיצוניות שעלולות אף לסכן את חייה של הלוקה בה. אישה הסובלת מהפרעות אכילה נוטה לעתים קרובות לזלול כמויות גדולות של מזון ולאחר מכן להקיא אותו, או ליטול תרופות משלשלות על מנת להוציא את המזון מהגוף. ישנם גם מצבים שבהם היא מסרבת לאכול לחלוטין, או נכנסת ללופ של אכילה ללא שליטה -> השמנה -> דיאטת הרזיה -> אכילה.
כיצד מזהים רעב "אמיתי"? רעב אמיתי אנו חשים פיזית בקיבה. זהו צורך פיזי שהגוף דורש לספק אותו. אישה המפתחת הפרעת אכילה אינה מסוגלת להבחין ברעב ממשי ולעיתים קרובות היא מפרשת רגשות כגון חרדה, כעס או גירוי מיני כרעב.
קצת היסטוריה של הפרעות אכילה
ברוב התרבויות העתיקות היו העדפות ברורות לגבי הצורה האידאלית של הגוף האנושי ובעיקר הגוף הנשי. הפסלים הפרימיטיביים ביותר ששרדו מן העת העתיקה מגלמים דמויות של אמהות-אלות עם בטן ושדיים ענקיים. הדמויות הללו מקורן בתרבויות של הודו, שסבלו ממחסור במזון וכך פיתחו פחד תמידי מרעב. בעקבות כך הם גיבשו אידאל של הגוף השמן. השומן הפך להיות סמל לפוריות, בריאות והזנת הצאצאים.
ברומא ויוון העתיקות, בשונה מתרבות הודו, בני המעמד העליון לא ראו בעין יפה השמנה מוגזמת. נשים רומאיות נדרשו להיצמד לסטראוטיפ נוקשה של מבנה גוף רזה באופן המזכיר את אידאל היופי של החברה המערבית בימינו. הרומאים העשירים הם אלו ש"המציאו" את ההקאה היזומה שאפשרה להם להיפטר מהמזון שזללו על מנת לא לעלות במשקל.
אנורקסיה
אישה הסובלת מאנורקסיה מדכאת את התיאבון שלה ובאופן לא מודע מתכחשת לתחושת הרעב, בדיוק כפי שאנו נוטים להתכחש לתשוקה ורגש בלתי נשלטים.
אנורקסיה פוגעת בנשים וגברים בגילאים שונים, ולמרות שחלק המכריע של האנורקטיים הן נשים ונערות ידוע שגם נערים וגברים סובלים מתופעה זו.
אמנם האנורקסיה מביאה להימנעות מאכילת מזון, אך למרבה האירוניה, האישה האנורקטית עוסקת באופן כפייתי במזון – מחשבותיה מתרכזות סביב המזון וסביב תרגילי ההתעמלות שיעזרו לה להוריד את הקלוריות שהיא צרכה באמצעות המזון.
עבור האישה האנורקטית, אכילה היא סימן לחולשה, לאנוכיות ולכישלון מוסרי.
רוב האנשים המפתחים סימפטומים של אנורקסיה הם בעלי ביקורת עצמית חריפה ושאיפה לשלמות. לעתים קרובות הם בעלי הישגים גבוהים בלימודים ובקריירה.
הם מסתמנים כבעלי נטייה חזקה להישגיות יתר ולהצלחה בלימודים. שכיחות גבוהה ניתן למצוא בקרב תלמידות תיכון מצטיינות.
בשונה מהנערים, שהצלחה בלימודים תורמת למעמדם החברתי, עבור הנערות הצלחה מהווה פתח לקונפליקטים. מצד אחד החברה מעודדת נערות אלה לעבוד קשה כדי להצליח בלימודים ובקריירה עתידית, אך במקביל מועבר המסר שנישואין ואמהות הם מאפיינים לאידאל הנשיות.
למרות שיש ריבוי הזדמנויות בפני נשים מצליחות החברה עדיין לא פתרה את רגשותיה הסותרים לגבי הייעוד הנשי – גידול ילדים והשקעה במשפחה או השקעה והצלחה בקריירה. ועדיין יש כאלה שרואים בנשות קריירה מצליחות כאלה שמשקיעות פחות במשפחה ובגידול ילדים. כתוצאה מכך נשים סובלות מקונפליקטים רבים ורגשי אשמה והחמצה.
כך הופכת הרעבה עצמית ומשטר של התנזרות מהאוכל כסם מרדים יעיל לכל הרגשות. כך אנורקטית שולטת בגופה וברגשותיה ואין לה למעשה מחשבות אחרות פרט למחשבות על כמות המזון שאכלה, על משקלה ועל מנת המזון הבאה. כל רגשותיה מכוונים למזון בלבד והיא מפסיקה לחוש רגשות אחרים כמו כעס וקנאה.
תסמיני האנורקסיה: איבוד משקל, פחד מהשמנה, כפייתיות והתעסקות עם מזון, פולחן אכילה כפייתי, עייפות, חולשה, סחרחורת, מצבי רוח מתחלפים, מחזור חודשי לא סדיר, איבוד שיער, כפות ידיים ורגליים קרות, קצב לא בלתי סידר, חולשה וחוסר חיוניות.
בולימיה
בעיית אכילה נסתרת שלא מושכת תשומת לב עם הופעה של רזון יתר כמו אנורקטיות. נשים הסובלות מכך מגיעות לקבוצות הרזיה ולמרפאות המטפלות בהשמנת יתר.
נשים אלה אינן מעלות במשקל או מרזות באופן דרמטי וגם אינן מתמוטטות או פונות לעזרה לעתים קרובות. נשים שסובלות מבולימיה אוכלות כמויות מוגזמות של מזון ולאחר מכן מקיאות אותו ויש כאלה שמרעיבות את עצמן למשך תקופות ארוכות ומטהרות את עצמן בעזרת מנות גדולות של תרופות משלשלות.
מצב זה יוצר אצל נשים אלה בעיות פיזיות רציניות כגון נזק לשיניים, נשירת שיער, דלקות גרון, דימומים בגרון ונזק למיתרי הקול. כיוון שרוקנו את גופן מכל יסודות המזון החיוניים, הן סובלות ממצבים של חולשה ועייפות כרוניים.
נשים בולימיות נמצאות על רצף – בקצה אחד נמצאות אלה שבאופן קבוע מביאות את עצמן להקאה ופותחות בדיאטה קפדנית בשילוב הקאה לאחר שאכלו מזון עתיר פחמימות.
בקצה השני של הסולם נמצאות נשים צעירות שמעבירות את ימיהן באכילת יתר ובהקאה עד שהן נרדמות באפיסות כוחות.
כך הופכת בולימיה למעין התמכרות של נשים אלה, לעיסוק שמשתלט על חייהן.
רוב הנשים הבולימיות מוכשרות מאוד ומצליחות בעיסוקיהן. הן מצליחות בעבודה וגם ממלאות בהצלחה את תפקידיהן במשפחה והסביבה מעריכה ומעריצה אותן על כך. הסימן היחיד למצוקתן הוא הסוד הזה שהן סוחבות והעולם החיצוני אינו יודע עליו.
האכילה וההקאה נעשית בחשאי ובעקבותיה האישה תחזור לחיצוניות המוכרת שלה, לסידור השער, שטיפת הפנים תיקון האיפור ולחיוך.
זאת דרכה של האישה הבולימית להביע רגשות של כעס והתגרות חשאית שלה בסביבתה.
אחד המאפיינים של נשים בולימיות היא תחושה של איבוד שליטה. הן מרגישות שבתוך גופן נמצאת מעין מפלצת שאי אפשר להשתלט עליה. כתוצאה מכך אישה בולימית מפתחת שנאה עצמית, חוסר בטחון וחוסר ערך עצמי.
נשים אלה שומרות על סודן בקנאות ולכן הפרעה יכולה להימשך שנים מבלי שמישהו יבחין בכך.
ברוב המקרים הבולימיה תאובחן רק כאשר יצוצו בעיות בריאותיות הנובעות מבולימיה כגון פגיעה בשיניים וצריכה כרונית בגרון, כתוצאה מחומצת הקיבה שמגיעה לפה בעקבות ההקאות המרובות. הקאות יזומות אלה עלולות לגרום גם לפצעים בפרקי אצבעות כתוצאה מהחדרתם לפה כדי להקיא. נשים אלה עלולות לסבול מהפרעות עיכול כמו שלשולים ועצירויות כתוצאה ממחסור ברכיבים תזונתיים. אם ההפרעה נמשכת זמן רב, יתכנו סיבוכים שעלולים להיות קטלניים כמו פציעה בקיבה או בוושט, כשל כלייתי או התקף לב עקב מחסור באשלגן.
תסמיני הבולימיה: פצעים או יבלות על פרקי האצבעות, צריכה וכאב כרוני בגרון, שחיקת שכבת האמייל של השיניים, לחיים תפוחות עקב נפיחות בבלוטות הרוק, בעיות במערכת העיכול (שלשולים ועצירויות), תנודות במשקל, אי סדירות של המחזור החודשי, קצב לב בלתי סדיר.
הדגש ששמה התרבות המערבית על דיאטה ורזון הוא אחד הגורמים הברורים להפרעות אכילה אלה.
יותר מדי נערות צעירות ומספר הולך וגובר של נערים מאמינים שכדי לזכות באהבה הסובבים אותם, עליהם להיות דקיקים ורזים. וגם אם ילדים אלה לא מתכוונים להיות אנורקטיים או בולימיים, נוצר מצב שמה שמתחיל כדיאטה "נורמלית" יפר את חילוף החומרים ואת התהליכים הביוכימיים בגוף ויוביל בסופו של דבר להפרעת אכילה חמורה וחוסר איזון כימי וחוסרים תזונתיים עלולים להוביל להפרעות אכילה ולדיכאון.
הטיפול באנורקסיה
הטיפול באנורקסיה מתמקד בשני רבדים – טיפול ומעקב תזונתי שנותן מענה לרובד הגופני של המטופלת על מנת שתעלה במשקל, כי הימנעות מאכילה מביאה אותה להידרדרות מצבה הפיזי שעלול להביא למותה.
בשילוב תהליך פסיכולוגי כדי להבין את הסיבות והקונפליקטים שמאחורי אנורקסיה. בפועל מדובר בתהליך בו משלבים 2 תחומים – פסיכותרפיה ותזונה.
הטיפול הקונבנציונלי באנורקסיה משלב עבודה של צוות מקצועי המטפל בו זמנית במשקל, בדפוסי אכילה ובעולם הרגשי של הסובלים מאנורקסיה.
הטיפול בבולימיה
בולימיה היא דפוס התנהגותי סודי של נשים הלוקות בהפרעה זו. חשוב לראות בבולימיה תסמונת כוללת המאפשרת לאותה אישה לרוקן החוצה את כל אותם החלקים הדחויים והמלוכלכים שהיא מתמודדת אתם כל חייה. ניתן לראות בבולימיה
תסמונת שמונעת מאותה אישה להישבר וכשהיא נועלת את עצמה בחדר האמבטיה כדי להקיא, היא נשברת באופן סמלי, מדי יום, מתרוקנת ואז שמה על עצמה מסכה של חיוך ושמחה.
נשים המגיעות לאשפוז בגלל בולימיה, מאושפזות במחלקות פסיכיאטריות או במחלקות מיוחדות להפרעות אכילה בהן יקבלו שלוש ארוחות מאוזנות ביום על פי תפריט, יהיו תחת השגחה קפדנית שלא יהיה ניסיון יזום להקאה או לשימוש בתרופות משלשלות אך הסדרת הרגלי אכילה של נשים אלה לא מספיקה כדי לטפל בבעיה. לכן חשוב לאפשר לנשים אלה לעבור טיפול רגשי יחידני או קבוצתי.
נפלאות הטיפול ההוליסטי בהפרעות אכילה
גם בהפרעות אכילה ניתן לטפל באופן הוליסטי ולשקם את עצמינו.
בשילוב תרגילי נשימה, תוך התמקדות בנשיפה נאפשר לראשנו להתרוקן ממחשבות. זהו תרגיל מצוין של חיבור מחדש אל הגוף ואל הרגשות. כל שאיפה ונשיפה עוברות דרך הלב ונוצר חיבור מחדש אל הרגשות שהדחקנו במהלך השנים. השאיפה מעניקה ללב את החמצן שהוא זקוק לו ואילו הנשיפה עוזרת לגוף להיפטר מכל הפסולת הרגשית והפיזית שהגוף אינו זקוק לה יותר.
אני ממליצה לשלב בטיפול הרפלקסולוגי גם דמיון מודרך. זוהי פעילות שאני מתחברת אליה במיוחד – לדמות את הלב בתוך אמבט מים חמימים ומרגיעים, צף ונע בחופשיות ומתחבר מחדש לרגשות מודחקים של שמחה, עצב וכדומה.
האם את/ה או מישהו שאת/ה מכיר/ה סובל מהפרעות אכילה?
אשמח לשוחח.
מאחלת לך להרגיש במיטבך,
לידיה